בשנת 2001 בבקר בהיר אחד, החלטתי שאני רוצה להתחיל ללמוד צילום. בלי שום רקע קודם, בלי שידעתי להחליף פילם (זוכרים, היה פעם דבר כזה) במצלמה, בלי כל רקע אומנותי. מאז, אחרי קורסים רבים ומורים נפלאים (ותודות לנורית ירדן, יואל שטרוג, עדי נס, מיקי קרצמן, דורון הורוביץ, ניסן פרץ ומורים אחרים), אחרי שלוש תערוכות יחיד והשתתפות במספר תערוכות קבוצתיות, אני מעיזה לומר שאני צלמת. חובבת, אבל צלמת.
ואז, לפני מספר שנים דחק בי חבר (ותודות לך שוב, אודי פינצ'בסקי) להתחיל ללמוד ציור. ברוריה הסנר היא שאיפשרה לי לא לצחוק על הרעיון, ואף דחקה בי לפתוח תערוכת יחיד. בינה לבין מירה (המורה לציור של המולטיברסיטי בפונה, הודו) לבין פיטר סייבט (צייר שוויצרי ענק שגר בפרוס, יוון) אני מעיזה לבטא את עצמי גם בצבע. עוד לא ציירת, אבל בודאי מציירת.
כתבה עלי לקראת התערוכה "מאחורי הגדר" בגלובס – כאן : תחנות התרבות של אורה סתר
תערוכות יחיד בצילום: רבדים (2005), Peak peek (2005), מאחורי הגדר (2008), הלך רוח (2011)
תערוכת יחיד – ציור: כל ההתחלות (2010)
תערוכות צילום קבוצתיות: אישה עשר (2010) , בתוך עמי אני יושבת (2010), אנשים שקטים (2016), חלונות אל הנשמה (בהכנה, אוגוסט 2016).
תערוכות ציור קבוצתיות: צבע הדברים (2010-2016), בגלריה בנמל יפו, ב"הבימה" (2013 ) ובשנגחיי, סין (אוקטובר 2014).
תערוכה ציור קבוצתית – על כנפי השאקטי (בנמל יפו ובמומבאיי, 2014).
חלון לרוח 