האם רוחניות בעסקים מסוכנת לציבור ?
ההדים מהוצאת ספרה של שרי אריסון, ומסע יחסי הציבור שקדם להוצאתו,החלו להתפוגג, ואולי זה הזמן להוסיף למקהלת החסידים והמתנגדים, קול נוסף, של הספק השקול.
גב' אריסון סיפרה שעברה חוויות מיסטיות. חוויה מיסטית, שאינה ניתנת לתיאור אך כרוכה בהתעלות וידיעה פנימית של מציאות רחבה ועמוקה, שאינה נתפסת על ידי החושים, היא חוויה אנושית מוכרת. התיקשור הוא אחד המאפיינים הנפוצים ביותר של המיסטיקה בעידן החדש, וההיסטוריה שלו עתיקה ומבוססת בכל הדתות והמסורות הרוחניות. במחקרים נמצא שמספר האנשים שמדווחים על התנסות כזו גדל והולך, ושאין מאפיינים מיוחדים לאנשים שעוברים אותה. הם אינם שונים מכל אדם אחר, לא לטוב ולא לרע. הם אינם יותר בריאים, עשירים או חכמים מכל אדם אחר. התפיסה שמתקשרים הינם משוגעים או רמאים, נכונה – רק לפעמים. האמונה שמדובר במי שבורחים ממציאות עגומה ומחליפים אותה בפנטזיה, אוששה בחלק מהמחקרים, ממש כהיפוכה, שמדובר באנשים פתוחים שמוכנים לבחון את גבולות המציאות הנתפסת.
האם יכול להיות שיש תוקף אובייקטיבי, לאמת פנימית כזו, שמגיעה כקול, כחזון, כתמונה, כידיעה פנימית, ישירות או דרך מישהו אחר? יתכן. או לא. אין דרך להוכיח. יש אנשים שזו אמונתם, יש שמאמינים שלא. בכל מקרה, קשה לתקף את הידיעה הפנימית, משום שרק לפעמים היא מתממשת במציאות החיצונית, ולכן היא דורשת החלטה פנימית, בחירה מודעת אם לפעול בעקבותיה. אם התפתחנו – או נוצרנו – עם היגיון, ניתן להיעזר גם בו לקבלת החלטות. ולכן, בין אם יש ישות שמתקשרת עם הגב' אריסון, או שמדובר בחלק לא מודע באישיותה, המסרים עומדים בזכות עצמם, ללא קשר לדרך בה הם נוצרו, ואליהם ניתן להתייחס. מה שחשוב היא הבחירה שלה כאדם בוגר לנקוט בפעולות עיסקיות וניהוליות מסוימות בעקבות זאת, וההחלטה שלנו, כמי שמושפעים מההחלטות אלו, לבחון בשכלנו את הנכונות, ההתאמה והמיטיבות של פעולות אלו לבנק, לשאר החברות שבבעלותה, ולנו עצמנו.
חוויה מיסטית, בין אם היא מתרחשת באופן ספונטני, או כתוצר של ארוע חיים דרמטי, תהליך הכשרה רוחנית, או אפילו סמים משני תודעה, היא אירוע שיכול לקרות לכל אחד. למעשה, הרבה מאוד אנשים חוו חוויה מיסטית, גם אם לא קראו לה כך. זו עשוייה להביא – אך לא בהכרח – להתפתחות רוחנית – שהיא תהליך הלמידה במהלך החיים, במפגש עם אירועים קונקרטיים, לחיים של עומק, בהתאמה לערכים, תוך התמודדות עם ה"באגים" שתוקעים אותנו: סגירת הפער בין הצהרות למעשים, ומיצוי המשמעות בחיינו. ביטוי מלוא הייחוד שבנו, ושל הרוח האנושית המחברת אותנו אחד לשני ואת כולנו לעולם. התפתחות רוחנית אינה קשורה בדת, באמונה מסויימת, או באמונה בכלל. מכאן השאלה המעניינת מבחינתי היא אם הגב' אריסון כיום, בהתנהגות ובעשייה שלה, משקפת מנהיגות רוחנית בוגרת. חלק גדול מהעשייה שלה – האומץ, החלוציות, השקיפות, הנדיבות, החזון – בהחלט מעורר השראה. חלק אחר – כמשתקף בספרה ובראיונות – משדר מיסיונריות, רכושנות, כפיה רוחנית והדרה של החולקים עליה. ולכן, מעמדת הספקנות, אני מעדיפה לחכות להמשך.
הניסיון לבנות מודלים של ארגונים עסקיים מערביים שמשלבים רוח וחומר נמצא בראשיתו, אך יש כמה הסכמות: טוב שיהיה דגש על הרוח האנושית ולא על אמונה או דת ספציפיות. ראוי שפעילות הליבה של החברה תייצר ערך נוכחי ועתידי לחברה ולסביבה, ולא תגזול ערך, או תשדוד את העתיד. שדרך ההתנהלות של הארגון בפרקטיקות היומיומיות שלו, פנימה והחוצה – תהיה מבוססת על ערכים אוניברסאליים, אתיקה, תרומה לקהילה ושמירה על הסביבה. המחקר עד כה מראה שניסיונות השילוב מביאים לתוצאות מייטיבות, הן מבחינת תוצאות עסקיות, יצירתיות ותיפקוד, הן בעמדות חיוביות, והן בבריאות אישית וארגונית. מתוך כך, השאלה המתבקשת היא אם אכן אריסון מובילה את הארגונים שהיא בעלת השליטה בהם בשילוב רוח וחומר, או ממקום של רודנות הרוח? רוחניות יכולה להיות משולבת בעסקים, ובעיקר בחברות ציבוריות, אם לא מכפיפים את העסקים ואת העובדים בשירות האמונה של בעלי העסק. השבת רוח בארגון עשויה להיות מחוללת השראה ויצירתיות גם בלי הפצת שפת האור והאהבה, אלא באמצעות הוויה ועשייה, שמגלמות התמודדות יומיומית עם דילמות ערכיות. ולפעמים נדמה שדווקא הדיבורים על הרוח בולמים אותה, כולאים אותה בחדר סגור של קירות מושגיים יפים ואוטופיים.
ד"ר אורה סתר, הפקולטה לניהול באוניברסיטת ת"א , מרכזת אקדמית בלהב את הקורס "עסקים, ניהול ורוחניות"
חלון לרוח 