להמציא את עצמי מחדש

(פורסם בדה-מרקר)

להמציא את עצמי מחדש

ד"ר אורה סתר, מרכזת אקדמית של קורס "בין מזרח למערב – הזמנה לאי ידיעה" בלהב, הפקולטה לניהול באוניברסיטת ת"א, שותפה ב"כאורדיה".

כל בוקר אני ממציאה את עצמי מחדש.

שמעתי את עצמי אומרת את זה, לא פעם ולא פעמיים.  לו רק יכולתי להמציא את עצמי מחדש. הייתי עושה את עצמי טובה יותר, וחטובה יותר, ואסרטיבית, ומהירת תגובה,  וכשרונית יותר, בעיקר כשרון לעשות כסף.  ומעניינת יותר. ואמיצה יותר. וחזקה יותר. ויותר ויותר ויותר.

משהו כל יכול כזה, כמו אלוהים, שבמטה קסם יכול לשנות את הכל, או לפחות את כל מה שלא נראה לי ולא מוצא חן לי בעצמי. וכל פעם שאקוץ בעצמי,  ואתעייף, או אשתעמם, אשמין או סתם אכעס על עצמי, אמציא את עצמי מחדש. הארה, הבזק, וזהו.

ואז, בענווה חיננית, אספר להמוני המעריצים שיקיפו אותי – ברור שעם כל הכישורים והכשרונות החדשים האלה, יהיו סביבי המוני מעריצים  – שזה היה כל כך פשוט,  שהרי הכל בראש, ורק שיניתי את הראש, וכך המצאתי את עצמי מחדש…

אבל איכשהו, זה לא ממש עובד. מסיבות לא ברורות, לא הגיוניות, וממש לא צודקות,  הראש שלנו הוא סרבן שינוי ידוע, ומטה הקסם לא כל כך נגיש. אמת, לפעמים חייהם של אנשים משתנים ברגע, אבל זה בדרך כלל לא נשלט על ידיהם. ולכן אנחנו יכולים להסתפק רק בלמצוא את עצמנו מחדש. ולמצוא את עצמנו מחדש, זו כבר עבודה הרבה יותר קשה, והרבה פחות דרמטית. ואולי טוב שכך. כי בלהמציא את עצמך מחדש יש היבריס – גאווה – או סתם אגו טריפ.  בתהליך הסיזיפי, המתסכל, לפעמים המייאש, של למצוא את עצמך שוב ושוב יש את מה שנותן לנו רוח חיים.

אז הנה  המדריך למצוא את עצמנו מחדש ב – 7 צעדים.

1. ויתור על זכות ההגדרה העצמית

למצוא את עצמנו מחדש,  זה קודם כל לאבד את השלמות, הבהירות והתואם הפנימי של עצמנו הישן.  לוותר על האשליה שאנחנו יודעים מי אנחנו, ועל ההגדרות היציבות  של מה אנחנו יכולים להיות, ומסוגלים לעשות. ההגדרות שלנו את עצמנו הן רק הגדרות, לא בהכרח מציאות:  אם נשנה את ההגדרה – אולי נגלה משהו חדש על  המציאות, או נייצר מציאות חדשה.  וכך  אנשים שהגדירו עצמם "עצלנים" ומצאו את עצמם מחדש כספורטאים,  "שכירים בעלי צורך בביטחון" כעצמאים, "חסרי כישרון" (חלקם בעלי הפרעת קשב) שיצרו אומנות או עסקים נפלאים. ולפעמים נוצר מפגש לא נעים, כשההגדרות שלנו את עצמנו כטובים, חכמים או ישרים מתגלות לנו כלא נכונות. כל הגדרה עצמית, גם אם מדויקת מבחינת  העבר, היא המיגבלה של העתיד.

2. ויתור על האמונה ביציבות

למצוא את עצמנו מחדש משמעותו גם להבין שכל יום אנחנו שונים ממי וממה שהיינו בעבר. באמת שונים, לא רק כאמירה יפה אך ריקה. התאים בגוף שלנו מתחלפים כל הזמן, חלקם נכחדים לנצח. האויר שאנחנו נושמים. הרעיונות והמחשבות שיש לנו בראש. עמדות ואמונות שנראו כבסיס החיים שלנו. אירועים שחלים עלינו ומשפיעים עלינו. ולכן מה שהיה טוב לנו אתמול, באמת טוב,  לא נכון לנו היום. לא פעם אנשים כועסים על עצמם על כך שהם אינם מרוצים ממשהו שרק אתמול ייחלו לו.  "אנשים אינם משתנים"? "אין טעם ללמד כלב זקן טריקים חדשים"? אנחנו כל הזמן רק משתנים, ומי שמסרב ללמוד טריקים חדשים עלול להפוך לכלב זקן.

 

3. ויתור על נחמדות אל הסביבה

למצוא את עצמנו מחדש אומר גם להיות מוכנים לוותר על הקבלה וההערכה שאנחנו מקבלים מהסביבה שלנו על מי ומה שאנחנו כיום. ואולי גם לוותר על  ההגדרות של הסביבה על מהי הצלחה, ומה ראוי ונכון לנו לעשות.  ויתור על עמדה בכירה,  או תפקיד יוקרתי, הם דוגמאות קיצוניות לכך. אנשים רבים מתארים את ההחלטה ה"טובה ביותר" בחייהם ככזו שהתקבלה נגד דעת הסביבה, ואת ההחלטה הגרועה ביותר ככזו שנעשתה כדי לרצות את הסביבה. ה"סביבה" היא לא פעם גם בני משפחה קרובים, ולכן למצוא את עצמנו מחדש עלול ליצור קונפליקטים אמיתיים עם בני משפחה שאינם מבינים ואינם מקבלים את השינוי.  יש בדידות רבה במקום הזה, שבו רק הקריטריון הפנימי תקף.  ולפעמים מוצאים חברים חדשים…

4. גם הסביבה משתנה

למצוא את עצמנו מחדש פירושו גם לתפוס שהמציאות החיצונית שלנו השתנתה, ואנחנו, כמו שהיינו, מתאימים אליה פחות  – או אולי דווקא יותר – מאתמול. בשפת הטבע, ובהשאלה גם במדעי ה"שאנטי", קוראים לכך – לזרום.  כמובן, קל לזרום בנחל רחב, חמים ורגוע, אבל אז איך נדע, כשהנוף נראה בערך אותו דבר מתוך המיים, שאנחנו בעצם כבר עברנו לארץ אחרת, שבה יש חוקים וטעמים אחרים ותרבות שונה – למשל כשהשוק ברח לנו, כשהמקצוע שלנו שייך להיסטוריה, כשמקום העבודה שלנו בסכנה? ומה קורה כשהמים  גועשים, הפכפכים, מלאי שיבולות, מערבולות ומפלים – כמו החיים בתקופה הנוכחית?

5. הקשבה לשקט

למצוא את עצמנו מחדש דורש להקשיב  בתוכנו למרחב השקט, אותו חלל ריק, נטול עבר או עתיד, שבו יש אולי זיכרון  של מה שהייה, ואת ידיעת ההשתנות, אבל אין תמונה של מה יהיה ולאן נלך ומה נעשה. ולפעמים השהיה בריק הזה, שנחווה כריקנות, הוא הדבר המפחיד ביותר שיש, משום שנדמה שאין לה סוף, והיא אינה מובילה לדבר מלבד לריקנות גדולה יותר. בשפה המקצועית קוראים לשהות הזו דגירה או הריון, אבל לך תדע אם באמת קורה בה משהו, או ינבוט משם משהו בעל ערך… ויחד עם זאת,  כמעט בלתי אפשרי למצוא את עצמך מחדש מבלי לשהות שם,  ולהקשיב למה שעולה וצומח מתוך השקט. 

6. האומץ בנטילת סיכונים

למצוא את עצמנו מחדש דורש את האומץ לבחון את כל אלו, ולעשות את הצעד הראשון. לתוך עתיד שכולו אי ודאות.  לאבד שליטה, לתת לאמונה לנהל אותנו. אנחנו נדרשים ליטול  סיכונים. להיות מוכנים לוותר על דברים שהישגנו עד עכשיו, בלי הבטחה שנגיע למשהו. עם תקוה, אבל בלי ודאות.  לפעמים בתחושה כל כך בוערת שזה הדבר הנכון היחידי.

7. לשבת על זרי הדפנה – ולקום מהם

ואז – הרגעים המופלאים, של האופוריה שנחווית בעת הקפיצה אל הבלתי ידוע, ושל האושר בתחושה שהגענו למקום הנכון.  או לפחות שעשינו את מה שנכון לנו, וגם אם נכשלנו  – הרי זה כשלון מפואר. האם נרשה לעצמנו לנוח קצת, לחוות את ההצלחה בשמחה? ואת הכישלון בעצב, אך בגאווה? את ההרגשה שהגענו הביתה, שאנחנו יותר נכונים, יותר מדויקים עם עצמנו?

ולהבין, לאחר שנחנו קצת  על זרי הדפנה, שמחר הם יתחילו לדקור לנו, כי לא כך כל נוח לשבת על זר, ושוב נצטרך למצוא את עצמנו מחדש, כי כבר לא נתאים למי שנהיה מחר, ולמציאות של מחר. וכל התהליך יתחיל שוב. ולא תמיד יהיה לנו הכוח.

ולכן, כשמישהו טוען שהוא ממציא את עצמו מחדש, כמו שמדווחים לנו פוליטיקאים, בדרנים או מנהלים בכירים,  או כאשר יועצים או מאמנים מבטיחים לנו עזרה בלהמציא את עצמנו מחדש, אני ספקנית, אבל לא פוסלת על הסף. בדרך כלל מדובר בספין תקשורתי, מיתוג מחדש של אותה פרה אדומה. ויחד עם זאת, ראוי לקיים את זכות הספק, משום שלפעמים  באמת התחולל התהליך המורכב הזה של שינוי עמוק, שבו אנחנו מדייקים את עצמנו יותר, ומגלים מקומות לא ידועים, כשרונות לא מבוטאים, מאוויים לא מוכרים, משמעויות חדשות, והופכים אותם לחלק ממי שאנחנו.

עד הפעם הבאה.