כשהנשיא ישב במדיטציה

נזדמנתי לבורמה לרגל עיסוקיי. אמרתי לעצמי: הגע בעצמך, מאות מיליונים בני אדם מאמינים בדת זו הבודהיסטית ועוסקים ב"התבודדות" או מוטב לומר "התבוננות". מה פשר התבוננות זו? מה מטרתה? ולאן פניה? וכיצד היא נעשית?

הלכתי למנזר ושהיתי בו שלושה ימים."

izak

כך מתחיל ספרו של יצחק נבון, הנשיא החמישי של מדינת ישראל, ומה שלא פחות חשוב – דודי האהוב, "יומן מדיטציה-  מחוויותיו של הנשיא החמישי במזר בודהיסטי בבורמה", הוצאת חדקרן, שיצא השבוע לדפוס. ספר יפיפה, ערוך מדעית, עם תמונות מהביקור וצילומי כתב היד של היומן שנכתב ממש תוך כדי התנסויותיו המרתקות בויפסנה עם המורה האגדי או-בה-קין. נבון נסע לבורמה יחד עם בן גוריון, בעת ששימש כמזכירו האישי, ונכנס למספר ימים למדיטציה, אותה כינה "הגות"

היתה לי הזכות לעזור למירי  שפיר נבון – אשת הנשיא, לנעמה-נבון פרץ, ביתו,  ולעורכים אסף פרסיה וטליה חלמיש, בהכנת הספר לדפוס ובכתיבת חלק מההקדמה וסוף דבר לספר.  הנה קטע ממה שכתבתי:

את מסעו  לבורמה של דודי האהוב, יצחק, אני זוכרת היטב. לא בשל החוויות הרוחניות שעבר שם, או חשיבות הנסיעה, ואפילו לא בשל מותו של סבי, שקטע את המסע. זו הייתה הבובה היפהפייה שהביא לי לאוסף הבובות שלי, ליתר דיוק בוב – גבר,  גבוה, לבוש בגדי משי בצבעי טורקיז וזהב, מחרוזות בצבעים שונים לצווארו, ושערו עשוי כמעין פגודה מוזהבת. כמה היה אופייני לו, גם לאחר חוויות הסמדהי המדהימות שעבר במנזר הבודהיסטי, המתוארות בספר הזה, גם לאחר שהתבשר על מותו של אביו, לא לשכוח את משימתו העיקרית בכל מסעותיו באותן שנים – או לפחות כך האמנתי – להביא לי מתנות מהדרך.

כמעט כיובל שנים לאחר מכן, כשסיפרתי לו שהשתחררתי מתפקידי הניהולי, לקחתי פסק זמן מההוראה באקדמיה, והתחלתי את לימודי הבודהיזם באוניברסיטת תל אביב, ובמסגרות לימוד ותרגול נוספות, הוא הפתיע אותי בשאלה – "נו , הגעת לסמדהי?" ורק אז שמעתי ממנו לראשונה את הסיפור המלא של הביקור בבורמה. ורק אז הבנתי מה באמת עבר עליו אז, את הצימאון שלו להבין ולפענח את התהליכים המרגשים שחווה במסגרת המנזר, לשתף בהם אחרים, להשוות ולשמוע מה עבר על אחרים שעברו בדרך הזו. חשתי את תחושת ההחמצה על שלא סיים את תקופת המדיטציה. את העצבות על כך שבאותה תקופה, בישראל של ראשית שנות השישים, לא באמת אפשרי היה לו לשתף באופן חופשי בחוויות שעבר. וכך, הסקרנות שלו לגבי לימודי לא ידעה גבול. וכאשר התחלתי ללמד, ביקש לא פעם להצטרף לשיעורים ולהרצאות שהעברתי.

לפעמים אני חושבת מה היה קורה לו היה עובר את  המסע הזה היום: הוא היה מגיע מוכן הרבה יותר, קורא את עשרות הספרים שנכתבו על התורה הבודהיסטית ועל המדיטציות שבה, ואפילו בעברית, משוחח עם אנשים שעברו את ה"ויפסנה" ברוח המורה שלו או-בה-קין, ותלמידו  ההודי שהפיץ את הדרך הזו בעולם, סטייה נריאן גואנקה. אולי מבלה במרכז הויפסנה היפהפה ליד הכינרת שהקימו ממשיכי הדרך. קורא אולי חלק מאלפי המחקרים שנערכו בשנים האחרונות על השפעתם המבורכת של תרגול מדיטציות  קשב וריכוז,  מופתע מה"בנים ובני הבנים" של התירגול –מיינדפולנס ושיטות הטיפול השונות שניתקו מהפילוסופיה הבודהיסטית – ומגלה שעשרות אלפי אנשים בישראל ומיליונים במערב, מתרגלים – בדרך זו או אחרת – את מדיטציות הויפסנה והסמדהי. מחוזק מפיתוחם של "מדעי ההגות" באוניברסיטאות. בודאי לא היה נחשד כמי שדעתו התרופפה עליו לו היה מספר את חוויותיו. אבל – אולי – לו היה בא מוכן  עם כל אלה – האם היה מתמסר באותם פתיחות, אמון  ותום למה שאינו ידוע? חוקר באדיקות כזו את נימי הנימים של החוויות שעבר? האם היה מתאפשר לו לדור בהוויה כזו לו היה מצפה לה? האם יתכן שדווקא אי הידיעה אפשרה לו לעבור את שעבר?

מאמר על הספר בויינט עם ראיון איתי כאן

הנה דברים שסיפרתי בראיון לליאת רון ברשת ב' של תאגיד כאן (החל משעתיים ושבע עשרה דקות מתחילת התכנית)

את הספר אפשר לרכוש בחנויות הספרים, וכן כאן

וכמה תמונות מהשקת הספר (צילמה יוליה בורשטיין שחם). החוברת עם האישה באדום היא היומן המקורי בכתב יד…

 

 

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

תערוכת צילום שלי בגלריה אפרת

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

הנה זה מגיע

conference

    בחודש ספטמבר 2017 יקיים כנס בן שלושה ימים בארוח של הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב.  זהו הכנס השנתי ש ארגון אירופאי שמחבר אנשי אקדמיה עם אנשי מעשה, סביב נושאים של רוחניות, כלכלה וניהול. בכנס יתארחו מעל 30 מרצים מ13 מדינות שונות, כולל ישראל, בנושאים שנעים מתחומי הכלכלה והניהול לפילוסופיה, היסטוריה ומדעי הדתות.. כולם ישאלו את השאלה – מה יש למסורות רוחניות שונות לומר דווקא בתקופה המאתגרת הזו של הכלכלה החדשה.

פרטים על הכנס – באתר הכנס

מספר המקומות מוגבל – ממליצה להרשם בהקדם. כל פרטי ההרשמה באתר הכנס

פורסם בקטגוריה כללי, כנסים | כתיבת תגובה

"בין מגדל השן לשדה – על לימודי הפיתוח הארגוני באקדמיה" פרק בספר "פרופסיה בדרך"

בימים אלו יצא לאור ספר בעריכתו של פרופ' ישראל כ"ץ – פרופסיה בדרך – על התהוות הייעוץ הארגוני בישראל.  הפרק שכתבתי בספר עוסק בקשרים שבין המקצוע לבין האקדמיה החל משנות השישים של המאה הקודמת על היום.

הנה הפתיחה האישית מאוד שכתבתי לפרק:book_908_big

 

כשנפתלי שמרת ומוטי בלושטיין קיבלו אותי לעבודה, בוגרת תואר ראשון במדעי הרוח, כעוזרת לענייני אדמיניסטרציה-מחקר בחברת הייעוץ הארגוני "שמרת – פיתוח מערכות אנוש", אי-שם באמצע שנות ה-70, לא ידעתי מה זה ייעוץ ארגוני, מה זו התנהגות ארגונית, מהו ניהול, מהם עבודת צוות, אסטרטגיה או פיתוח אישי. לא הבנתי אפילו איך המילים האלה מתחברות זו לזו באופן הנותן להן משמעות. זה לא נבע (רק) מבורות: כמעט אף אחד בארץ בשנים הללו לא ידע ולא שמע על כך. אך כאשר נחשפתי לראשונה למושגים הללו, ידעתי רק דבר אחד: זה מה שאני רוצה לעשות בהמשך הדרך.

שנתיים לאחר מכן, אחרי שעשיתי הכול בחברה הקטנה הזאת – מניהול כספים ומזכירות דרך שיווק ומכירות (כאמור, מי ידע אז מהו ייעוץ ארגוני) ועד עיון בספרות מקצועית, הכנת סדנאות ועבודה עם לקוחות – החברה, אחת משלוש שפעלו באותה התקופה בארץ, התפצלה פחות או יותר, ואני עמדתי על קו פרשת דרכים: להתחיל את דרכי המקצועית בשטח, כפי שהזמינו אותי כמה לקוחות לעשות, או ללכת לאוניברסיטה וללמוד לימודי תואר שני בתחום. הבחירה שלי, ללמוד התנהגות ארגונית בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, הובילה אותי לשהות של שנים ארוכות באקדמיה – שנים של למידה, הנחיה, סיוע, ואחר כך גם של עבודת מחקר והוראה, לצד סיום לימודים לקראת תואר שני ושלישי ומעבר לכך. בעיקר הביאה אותי הבחירה הזאת ללמוד, ללוות ולבסוף ללמד מאות סטודנטים ויועצים בשלבים שונים בקריירה שלהם, להוביל אותם בנבכי העולם של הפיתוח הארגוני.

אבל הבחירה הזאת לא הייתה אלא חלקית: לאחר כמה שנות לימוד לדוקטורט, שבהן גם עסקתי בשדה בפעילות ייעוצית, הבנתי שבאקדמיה כפי שהיא שוב עליי לבחור: מסלול אקדמי מסודר, שדורש התמסרות מלאה למחקר, כזה שקנה המידה שלו הוא כמות המאמרים שמפורסמים בעיתונות המקצועית המובחרת, או מסלול צדדי יחסית באקדמיה, שיאפשר לי גם לפעול בעולם של הפרקטיקה הייעוצית. וכך ויתרתי בכאב על המסלול האקדמי הרגיל, שמוביל לקביעות, ובחרתי לשלב את ההוראה באקדמיה עם עבודה ייעוצית,  תחילה כעצמאית, לאחר מכן כשותפה בחברה לייעוץ ארגוני, ובהמשך כמנהלת של מרכז אקדמי לפיתוח מנהלים (לה"ב). וכך במשך שנים ארוכות נעתי ואני עדיין נעה בין האקדמיה לבין הפרקטיקה, רגל פה ורגל שם, לא ממש פה ולא ממש שם, אבל תוך הזנה הדדית בין שני התחומים האלו שהעשירו את חיי.

את הפרק הזה אני כותבת כ"צופה משתתפת"; לא רק כמי שמתבוננת מקרוב, אלא כמי שהייתה ועודנה "שחקנית" במגרש הזה  על החסרונות והיתרונות שבכך: החסרונות – של נקודת מבט אישית וחלקית בלבד (גם אם מגוּבה בראיונות עם כמה אנשים שהיו באותן נקודות מפגש בין האקדמיה לפרקטיקה); בוודאי מוטה על ידי העדפותיי, בוודאי דעתנית בתפיסותיי, בוודאי רוצה להצדיק את הבחירות שעשיתי לאורך הדרך. אבל גם עם היתרונות – של היכרות מעמיקה מבפנים של השיקולים, המאבקים, האנשים ואופי המוסדות שעליהם אספר כאן. כדי לתת כבוד לראשונים, הפרקים ההיסטוריים יהיו נרחבים יותר מאלה המתארים את המגמות בנות-זמננו.

המשך קריאה – בספר עצמו 🙂

פורסם בקטגוריה כללי | תגובה אחת

100 שנה: החייל הצעיר ביותר בגדוד נהגי הפרידות

לפני 100 שנה, אבא שלי, בן ה 15, התגייס לצבא האנגלי, לגדוד העברי של נהגי הפרדות.

אבא, משה יהושע אריה יהודה לייב ליננברג, נולד בירושלים בשנת 1900. בן בכור לאביו, צבי,  שעלה לארץ עם הוריו, מהעיר לומז'ה שברוסיה (היום פולין) בסוף המאה התשע עשרה. ולאימו חיה (לבית פרלמוטר) נולדה בטבריה להורים ילידי פולין. את שנות ילדותו בילה אבי בירושלים, בין השכונות השונות של ירושלים העתיקה, משכנות שאננים, זכרון משה ואחרות, ובין בתי ספר שונים שביניהם טלטל אותמשה צעירו אביו, עד שנרשם בעצמו לסמינר למורים עם דוד ילין. ילדותו לא היתה מאושרת, בלשון המעטה. החינוך הדתי הקפדני  בבית לא התאים למזג המרדני והחופשי שלו.  אחריו נולדו חמש אחיות ואח – אסתר, מרדכי, רבקה, ציפורה, מרים ונחמה.

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, נאלצו בני המשפחה, שהיו נתינים רוסיים, לעזוב את הארץ, במסגרת הגרוש שהשלטון התורכי. השלטונות הכריזו על ביטול משטר הקפיטולציות (חסינות לאזרחים זרים) וכתוצאה,   יוצאי רוסיה שהיו רוב העולים, נחשבו כנתיני האויב. היה עליהם לקבל עליהם את האזרחות העותומנית,  לברוח או להיות מגורשים. משמעות קבלת האזרחות היה כמובן גיוס לצבא התורכי. כל בני המשפחה קיבלו דרכון משפחתי. אבי קיבל בנפרד תעודה מזויפת על שם אברהם אברמוביץ, בן 18. כדי להימנע מביקורת דרכונים בנמל, את הדרך עד לאוניה עשה מוסתר בתוך ארגז  פרי, והוצא ממנו רק באוניה. המשפחה השתקעה במחנה פליטים ליד אלכסנדריה,

אך אבי המשיך לחפש דרכים להימלט מידו הכבדה של אביו. והדרך אותה מצא נמצאה ממש לידו: במחנות פליטי היישוב גאבארי ומפרוזה הסמוכים לאלכסנדריה שבמצרים התרכזו בתקופה ההיא יותר מאלף מיהודי היישוב שגורשו מארץ ישראל . ביניהם היה טרומפלדור, ואליו חבר ז'בוטינסקי שהגיע מאיטליה. משאת נפשם של השניים הייתה להקים גדוד לוחם שיסייע לבריטים בכיבוש ארץ ישראל. לאחר מגעים רבים עם גורמים בצבאה ובממשלתה של בריטניה נענתה היוזמה בצורה חלקית. כיבוש ארץ ישראל לא היה בתוכניותיה של בריטניה באותה עת, אולם הוצע שגדוד המתנדבים היהודים יוכל לשמש בחזית הצפון, בגזרת הדרדנלים, ולא ככוח לוחם אלא ככוח עזר באספקה. הרעיון לא התקבל בהתלהבות, אולם טרומפלדור הוביל את הדעה כי עצם הקמת כוח צבאי יהודי, שיסייע במלחמה כנגד העות'מאנים ללא קשר לגזרת המלחמה ולאופי הכוח, חשוב דיו במאבק להכרה בריטית עתידית בזכותם של היהודים לבית לאומי בארץ ישראל. ייחודו של גדוד נהגי הפרדות היה בהיותו היחידה הצבאית הסדירה הראשונה בעולם המודרני שהורכבה כולה מיהודים ושפתה עברית.

young mosheמשה , שנראה מבוגר מגילו,  השתמש בניירות המזוייפים  בהם היה גילו 18, כדי להצטרף לכוחותיו של טרומפלדור.

ב-1 באפריל 1915 נשבעו החיילים המתנדבים אמונים לגדוד שקיבל את השם "Zion Mule Corps" (גדוד הפרדות של ציון). הגדוד היה למעשה יחידת תובלה שמנתה 650 לוחמים יהודים. מפקדו של הגדוד היה קצין בריטי, לויטננט קולונל ג'ון פטרסון, שקשר את גורלו בגורל הגדודים היהודיים וסגנו היה טרומפלדור.

הכוחות הבריטיים ניסו לפלוש לחוף גליפולי שבאימפריה העות'מאנית, במטרה לפתוח נתיב אספקה ימי לרוסיה, שנמליה בים השחור היו נתונים תחת סגר מאז כניסת טורקיה למלחמה.  ב-25 באפריל נחתו יחידות צבא בריטיות, צרפתיות, אוסטרליות וניו זילנדיות בחוף חצי האי גליפולי ובסביבתו, וניהלו שם קרב עקוב מדם במשך חודשים, שהסתיים בכישלון.  ב-27 באפריל, אחרי שבועיים של אימונים, הצטרף הגדוד למערכת גליפולי והונחת בחוף גליפולי שבטורקיה (חצי אי קטן בגדה המערבית של מצרי דרדנלים), כאשר כבר בהחפה נחצה הגדוד לשניים.  טרומפלדור עם שתי פלוגות  נעו אל פנים חצי האי, בעוד הפלוגות הנוספות, וביניהן אבי,  צורפו ליחידה אוסטרלית.  אבי דיבר על כך ששהה בגליפולי חצי שנה. המערכה הסתיימה בכישלון –  כוחות מדינות ההסכמה נסוגו מחצי האי גליפולי. שמונה איש מהגדוד נהרגו במערכה.

לאחר הנסיגה, חזר הגדוד לאלכסנדיה. צבי, סבי, מיהר להגיע למקום הכינוס, ולאחר שחשף בפני מפקדיו את גילו האמיתי של אבי, שחרר אותו מהצבא, לכעסו ולאכזבתו של אבי.

מה סיפר אבי? לא הרבה. על הבלגן הגדול בעת הצליחה והנחיתה, על הרעש, האבק, הזבובים והיתושים, על מראה הגוויות של לוחמים, של קשישים שנשארו בשטח ללא יכואלנבילת לעזוב ונורו כמו במטווח,  ושל החמורים, ועל הריח של המוות . על כך שהחודשים בהם שהה בגליפולי היו  תקופה נוראית עבורו. על כך שהיה הצעיר מבין הלוחמים.
בשנים לאחר מכן, עד חזרתו לארץ בשנת 1918, עבד אבי  כפקיד קבלה ומנהל משמרת בבתי מלון באלכסנדריה. משם, עם חזרת המשפחה לארץ ישראל, ועם מכתבי המלצה ביד, התקבל לעבוד בבית מלון "אלנבי" בירושלים , אותו ניהל בגיל 20, עד שעזב את הארץ בגיל 21 למסע "אחרי צבא" לדרום אמריקה.

 

 

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

פיתוח ארגוני בראי הבודהיזם – מחזור שני נובמבר 2015

בשיתוף עם איפ"א – האיגוד הישראלי לפיתוח ארגוני

שימו לב – הפתיחה נדחתה בשבועיים ל 8.11.15

מנחה: ד"ר אורה סתר. מנחים אורחים: נחי אלון, יובל אידו טל, יעקב רז

משתתפים בפאנל: גלי בן שלום, גדי ברייר, נילי גולדפיין

כל שינוי משמעותי, אישי או ארגוני, כרוך בשינוי תודעתי, בשינוי ה- mindset. הבודהיזם, יותר מכל גישה/ תפיסה/ דרך אחרת, פיתח את חקר התודעה האנושית, ואת הדרכים המעשיות להגיע לחקר זה. תורת הנפש הבודהיסטית שונה באופן מהותי מהתפיסות המערביות המקובלות – הן באבחון הבעיות, הן בעבודה עם הקשיים, הן באופני ההתערבות והן בתודעתו של המסייע. מה יש לייעוץ הארגוני ללמוד מכך? האם נוכל לעזור, לאחרים ולעצמנו, באמצעות תפיסות עולם עתיקות אלו? האם יש בחכמה הזו בשורה חדשה לנו, כיועצים ארגוניים? כיצד כל זה מתחבר עם המדעים החדשים ועם גישת המערכות המורכבות מחד, ועם התפיסות הבסיסיות של ייעוץ כיחסי עזרה וסיוע מאידך, לשם הבנה מחודשת של התפקיד שלנו כיועצים בארגונים?

בקורס נתוודע אל כמה מעקרונות הבסיס של תורת הנפש הבודהיסטית והשלכותיהם היישומיות, תוך התמקדות בנו כיועצים ובגישה הייעוצית שלנו.

המפגשים יכללו למידה פרונטלית, קטעי קריאה, דיונים, קואנים, משחקי תפקיד ועבודה על אירועים מהחיים. כל מפגש יתחיל במדיטציה.

בין הנושאים

  • מבוא לדרך הבודהה: העקרונות המרכזיים של הבודהיזם
  • יישום העקרונות שנלמדו לעולם הייעוץ
  • יחסי יועץ נועץ – איך "התהוות גומלין" ו"אין אני" משפיעים על תפיסת התפקיד של היועץ והנועץ, ומערכת היחסים שנגזרת מכך
  • מהו שינוי על פי הגישה הייעוצית הקלאסית והגישה הבודהיסטית ואיך הוא קורה
  • שלבי הייעוץ: כניסה, דיאגנוזה, משוב, התערבויות, יישום – בראיה בודהיסטית
  • מבט חדש על דילמות ייעוציות
  • שיח יועצים שחושבים בודהיסטית  – גלי בן שלום, גדי ברייר, נילי גולדפיין

מבנה התוכניתflower

9 מפגשים בימי ראשון, בין השעות: 17:00-20:00

+ יום תרגול ארוך בתאריך 8.1.16

תאריך פתיחה: 8.11.15  |  תאריך סיום: 10.1.16

להרשמה –  בטל. 03-6411961 או במייל broshim@tauex.tau.ac.il

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

מחזור נוסף של הקורס – על מיינדפולנס בניהול מתחיל ב 3.6 

לפרוט – כאןhttp://www.lahav.ac.il/course/mindfulness  

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה