עוצמה ופוליטיקה ארגונית

עוצמה ופוליטיקה אירגונית

המאמר הופיע ב"סטטוס"

ישיבת ההנהלה התקימה בשעות הצהרים. הנושא –  פתיחת סניף נוסף של חברת השרות "דגל" בעיר דרומית קטנה, בנוסף ל- 14 סניפים ברחבי הארץ. לאחר שפתח את הישיבה, העביר המנכ"ל את רשות הדבור לעוזרו. הלה תאר את תוצאות הסקרים שערך בשלוש ערים שונות, ונימק את הבחירה בעיר הדרומית. התפתח וכוח עז, בו השתתפו כל חברי ההנהלה. לבסוף הוחלט, ברוב קולות ובתמיכת המנכ"ל, לאשר את פתיחת הסניף.

לאחר הישיבה ביקשנו משני חברי הנהלה לתאר מה לדעתם קרה בישיבה.

"מה צריך לקרות?" שאל אותנו היועץ המשפטי "דיון. אנשים שמעו את הנתונים, כל אחד חשב משהו אחר, ואמר זאת. הדיון היה בהחלט ענייני. ניצח מי שהצליח לשכנע יותר. אולי היו קצת צעקות, אבל פוליטיקה? לא. לא צריך להיות תמיד ציניים.".

"ענייני? איזו נאיביות!" אמר מנהל אזור הצפון. "כל הסניף הזה מיותר לגמרי. אבל המנכ"ל שלנו הוא "בונה אימפריות", רוצה שבקורות החיים שלו ירשם שהחברה צמחה בזכותו. והוא הצליח  לקיים את הדיון בדיוק כשמנהל אזור המרכז בחו"ל. הוא לא היה נותן לזה לעבור. ובכלל, זהו למעשה מאבק בין הגוורדיה הותיקה לבין הצעירים, והצעירים ניצחו. היחיד שבאמת היה עניני הוא היועץ המשפטי, אבל הוא כל כך חלש, שאף אחד לא הקשיב לו".

*                 *                *

מהי האמת מאחורי הספור? האם התקיים דיון ענייני לחלוטין, שבו רק שיקולים עניניים הינחו את התנהגותם של המשתתפים? או  שמא היתה זו מזימה מתוכננת לשנות את המבנה של יחסי העוצמה באירגון?

הפרשנויות הסותרות הללו לספור )האמיתי, בהסוואות קלות( מדגימות בעיה הקשורה בהתבוננות על תופעות אירגוניות מנקודת מבט פוליטית: הקושי להתיחס באופן נייטרלי, נטול שיפוט ערכי, להסברים פוליטיים להתנהגויות. במאמר זה ננסה להתמודד עם קושי זה, תוך הצגת תפיסה של אירגון כגוף פוליטי, והגדרה של עוצמה ושל פוליטיקה.

"עוצמה" אומרת רוזבט מוס קנטר, חוקרת ועורכת Harvard business Review "היא אחרונת המילים הגסות באמריקה. קל יותר לדבר על כסף – אפילו על מין- מאשר על עוצמה. בעלי העוצמה מכחישים אותה. השואפים לעוצמה אינם רוצים להיראות מתאווים לה. מי שעוסק בהפעלתה עושה זאת בסתר". מובן שקנטר טועה, שהרי הכל יודעים שיש מילה גסה עוד יותר – פוליטיקה. זו נתפסת כפעילות אנוכית, נצלנית, המנוגדת לטובת הכלל ומזיקה לאירגון. . ואם כך באמריקה, בישראל – על נפלאות הפוליטיקה ה"אמיתית" שבה – על אחת כמה וכמה.

אירגון כהרמוניה, פוליטיקה כהפרעה

בשנים האחרונות התפתחה תובנה כי אנשים, במטרה להבין ולפרש תופעות, עושים שימוש בדימויים ומטפורות. הדימוי, לא תמיד מודע, מבנה את ההבנה שלנו את התופעה באופן ברור, אך חלקי, חד צדדי.   כאשר חוקרים מנסים להסביר את המושג "אירגון",  וכאשר חברי אירגון במסגרות שונות מנסים לצייר או לתאר אירגון, הם משתמשים בשני סוגי דימויים: האחד מכני – מכונה או מערכת גלגלי שיניים. הדימוי השני הוא אורגני – עץ, בעל חיים כלשהו, אדם. לשני סוגי הדימויים האלו, השונים זה מזה במידה ניכרת, יש דבר אחד משותף: תפיסה שמתקיימת באירגון פעילות מתואמת, הרמונית, מכוונת למטרה  אחת המשותפת לכל החלקים. במיוחד נכון הדבר בדימויים האורגניים, בהם יש מעין האנשה של הארגון, תוך שמוש במושגים הקשורים לעולם החי: האירגון נולד, מתפתח,  ומת, הוא בריא או חולה, יש לו צרכים משלו, הוא מסוגל ללמוד ולהשיג מטרות.

בדימויים אלו, העונים גם על הצורך האנושי בהרמוניה, אין מקום לפעולה אוטונומית של חלקים למען טובתם או רווחתם )לעומת השלם(. גם קונפליקט בין מספר חלקים אינו רצוי )"יד ימין אינה יודעת מה שמאל עושה"…(. לכן עוצמה, תחרות, קונפליקטים, אינטרסים אישיים או יחידתיים, בריתות וקואליציות, שנאות ואהבות, שאפתנות אישית –  אינם נתפסים כתופעות שייכות לדמוי האחיד וההרמוני של הארגון, אלא כמחלות, תקלות, מכשולים לא לגיטימיים, המפריעים לזרימת הפעילות השוטפת. מי שעוסק בהם מזיק לאירגון, ובמקרים רבים אף מיוחס לו פגם מוסרי, או מופרעות נפשית.

כל מי שקורא עיתונים יכול לזהות התיחסות כזו בחלק מהדווחים על מאבקי עוצמה בתוך אירגונים: הספור על נרי אבנרי ומלחמתו בזכייניו,  משחקיהם של הדירקטורים בחברת החשמל, קרבות הגנרלים בצבא ו"שושלת" אייזנברג. כל אלו, ואחרים, תוארו לא פעם כתככים ומזימות, הנובעים מנצלנות, שאפתנות ואנוכיות של הנפשות הפועלות, שאלמלא הם – היה הארגון מצליח יותר, בריא יותר או נכשל פחות.

אך האם פעילות פוליטית היא בהכרח תקלה או "מחלה"? לפעמים כן. לא פעם פוליטיקה תוך אירגונית הביאה לנזקים עצומים  לאירגון, ולכל במחזיקי הענין שבו . לעומת זאת, לא פעם היתה זו דווקא פעילות פוליטית שהיוותה "בריאות אירגונית" – כמנוף לשינויים נדרשים, לחדשנות, לתגובות הולמות לשינויים שחלו בסביבה. קונפליקטים, למרות שאינם נעימים, משמעותם האפשרות להעלות גישות ותפיסות שונות, ראית בעיה מנקודות מבט שונות. לכן הם עשויים למנוע סטגנציה והינעלות על מוסכמות ואופני חשיבה שעבר זמנם .

ארגון כחוזה, פוליטיקה כמיקוח

דימוי, אמרנו, נותן תמונה ברורה אך חלקית של תופעה. כדי להבין אותה באופן מלא וגמיש יותר, רצוי להשתמש בדימויים נוספים.

ניתן לדמות אירגון לאמנה, או לחוזה חברתי. חוזה הוא הסכם העוסק בהסדרה של מערכת יחסים, בחליפין של תועלות, בפעילות של שתוף פעולה מתוך הסכמה. דמה את הארגון לקבוצה גדולה של אנשים הקשורים זה לזה במערכת רב מימדית של הסכמים בהווה והבטחות לעתיד. לכל אחד, או לכל קבוצה, יש מטרות, מערכת אמונות, ואינטרסים מרובים )MULTIPLE(. אינטרסים כאלו יכולים להיות קשורים בהשגת טובות הנאה לעצמם, אך בהחלט יתכן שהם קשורים להשלטה של מערכת האמונות והערכים שלהם. יש תשומות שהם מחויבים לספק. ויש להם דרישות שונות לקבל משאבים אירגוניים, שהינם בדרך כלל מוגבלים בכמותם.

במערכת כזאת, יש יחידים או קבוצות ששולטים על תשומות משמעותיות יותר, ולכן יש להם יכולת לקבוע תנאים טובים יותר לעצמם, לבנות מנגנונים לשימור השליטה שלהם על משאבים אלו, ואפילו לקבוע הרבה מחוקי המשחק: למשל, מה פתוח ומה סגור למו"מ, מיהן הקבוצות הלגיטימיות להשתתפות בתהליכי המיקוח. בשל מורכבותו, שהרי איננו מיועד לעיסקה בודדת אלא ליחסים מתמשכים , יש בחוזה חלקים מעורפלים, או אפילו סמויים, והוא משתנה ללא הרף. ארגון, על פי דימוי זה, הוא קואליציות של בעלי ענין שיש להם אינטרסים שונים, לפעמים סותרים.

מה קורה כאשר מפרשים אירגון באמצעות דימוי כזה?

תאום ושתוף פעולה אינם  תוצר של "יחידת בקרה  מרכזית", אלא תולדה של תהליכי מיקוח בין פרטים וקבוצות. מטרת האירגון היא מעין "מטריה" – נוסחה מוסכמת דיה כדי ליצור שיתוף פעולה, מחויבות וויתורים. המטרה נקבעה בתקופה מסוימת על ידי הקואליציה החזקה, "הקואליציה הדומיננטית", עבור האירגון, הונחלה הלאה בתהליכי חיברות, וחוזקה על ידי תגמולים שונים.  אפילו מיקסום הרווח – פרה קדושה ידועה – היא מטרה שנקבעה באופן פוליטי, וזכתה ללגיטימציה באמצעים פוליטיים לא פחות. "טובת הארגון" הופכת להיות מיקסום ה"טובות" של מירב מחזיקי הענין הקשורים לארגון.

שינוי נוצר כאשר קבוצות מנסות לשנות את עוצמתן ומיקומן היחסי באירגון, או להשליט את המערכת הערכים או ההעדפות שלהן. יציבות ואי פעילות פוליטית הן אולי הסימן להצלחתה המרשימה של הקואליציה הדומיננטית למסד את עוצמתה ללא עוררין. הקונפליקט איננו צרה שיש להמנע ממנה, אלא מצב קבוע של תחרות בין תפיסות שונות על הקצאת משאבים מוגבלים, שיש לדעת איך לנהל אותו.  תהליך עשיית ההחלטות – אולי הפעולה ה"רציונלית" ביותר באירגון, נגלית דרך המשקפיים הפוליטיות כתהליך של מיקוח ומשא ומתן, נסיונות השלטה של העדפות של קבוצות שונות, ובעיקר פשרות בין הכוחות השונים. מכאן גם מנהיגות משמעה איזון האינטרסים של בעלי הענין השונים, לטווח קצר ולטווח הארוך. נהלים, מסורות ותרבות אירגונית הם אלו הקובעים את חוקי המשחק, את גבולות המותר ואסור, ואפילו הם נקבעים במידה רבה על ידי הקואליציה השלטת, הפועלת לשמר ולמסד את עוצמתה.

מנקודת מבט זו, עוצמה היא עמדת המיקוח שיש לפרט, או לקבוצה, לקביעת החוזה שלו לעומת שאר החברים באירגון. פוליטיקה אירגונית היא סדרת הפעולות שאנשים או קבוצות נוקטים  כדי להשיג, להשתמש ולשמר את העוצמה שלהם: הפעולות שנועדו לשנות או לשמר את חלוקת המשאבים באירגון, או לקבוע אילו העדפות של אילו קבוצות יקבעו את המדיניות של האירגון . במילים אחרות, הפוליטיקה היא תהליך מתמשך של מיקוח על החוזה.

פעילות פוליטית אינה מפוזרת בארגון במידה שווה. היא מצויה בעיקר באותם אזורים בהם קיימים עירפול ואין הסכם ברור, או במקום בו יש נסיון לשנות את תנאי החוזה. לא נמצא הרבה ממנה במקומות של שגרה, בהירות, או הסכמה. לעומת זאת, היא תפרח במצבים של  אי ודאות: במחקרים נמצא שאנשים עוסקים יותר בפעילות פוליטית ביחידות כמו שווק או דירקטוריון, העוסקות בתנאים משתנים,  יותר מאשר בכספים או תפעול, יחידות בהן ההחלטות יותר מתוכנתות. יותר ברמות ארגוניות בכירות )שם היא גם המוכחשת ביותר( וביניים, רמות העוסקות בהחלטות לא שגרתיות, מאשר ברמות זוטרות. בנושאים העשויים להשפיע על מבנה העוצמה, כמו קידום, יותר מאשר בנושאים שאינם טעונים. ובמיוחד, בתקופות של ראירגון יותר מאשר בתקופות רגיעה. לכל תהליך של חדשנות יש  השלכות פוליטיות, לתהליך כולל על אחת כמה וכמה.

מחירה של הפוליטיקה הוא באנרגיה הנפשית והרגשית המוצאת עליה, גם אצל מי שמבינים שהחוזה אינו יכול להישאר קבוע כשהנסיבות משתנות. אנחנו נחשיב אותה ל"נקיה" כאשר היא תעשה על פי כללים שמקובלים באירגון, או למען מטרות שתואמות את האידאולוגיה השלטת )ואולי אז לא נקרא לה "פוליטיקה"(. נתיחס אליה כ"מלוכלכת" כאשר היא נעשית בדרך הסותרת את חוקי המוסר המקובלים עלינו, או יוצרת הפרה של תנאי החוזה, בעיקר של משתתפים חלשים יותר. וכמובן, בעיקר נתפוס אותה באופן שלילי אם הפסדנו ב"משחק"…

מאחר והפוליטיקה אינה חלק מהדימוי ה"מהוגן" של האירגון, ומעצם טיבו של תהליך המיקוח, חלק גדול מהפעילות הפוליטית נעשה בהסתר, מאחורי הקלעים. ידיעה ישירה עליה היא קשה – אנשים אינם מודים, לפעמים אפילו לא בפני עצמם – ב"עשיית פוליטיקה". משום כך יש הרבה מקום לפרשנויות סותרות, כפי שארע בספור שהובא בתחילת המאמר. הדיון על הקמת הסניף החדש היה, כמובן, פוליטי: הוא הושפע גם מהרצון של השותפים בו להשליט את העדפותיהם על הכלל, גם מהרצון לשנות את מערכת יחסי העוצמה שלהם. אם היתה בו "פוליטיקה מלוכלכת" אם לאו – זאת נשאיר לקורא לשפוט.                                                                                                         *         *       *

סופו של הספור )האמיתי, כאמור( – כחודש לאחר הדיון המנכ"ל עזב לחברה אחרת. מנהל אזור המרכז מונה למנכ"ל החדש. לא התקבלה כל החלטה פורמלית נוספת בענין הסניף החדש. הוא – בפשטות –  מעולם לא הוקם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s