איקה אברבנל ואריק כרמון ביקשו ממני לכתוב משהו על מטמורפוזה עבור תערוכת צילום – ציור שנוצרה בדיאלוג בין שניהם.

"בוקר אחד, כשהקיץ סמסא מתוך חלומות טרופים, ראה את עצמו והנה נהפך במיטתו לשרץ ענקי"… המטמורפוזה – שינוי צורה ומבנה – של גריגור סמסא ביצירת המופת של קפקא "הגילגול" הינה אבן דרך אחת מתוך שורה ארוכה של מיתוסים, אגדות וסיפורים על שינויי צורה אנושית בתרבויות השונות ובמשך אלפי שנים. המיתולוגיות היוונית והרומית, כפי שסיפרם למשל אובידיוס בספר "מטמורפוזיס" , מלאות באנשים ואלים שהפכו לעצים, חיות, ציפורים, אבנים  וכוכבים. גם הספרות העכשווית מלאה בגלגולי צורה, כמו סופרמן וספיידרמן, דמויות מהארי פוטר וכל סיפרות הערפדים הענפה.

אבל האם יש קיום ממשי , לא ממחוזות הפנטזיה, למטמורפוזה אנושית שהינה פנימית, שינוי מבנה נפשי ורוחני? האם אנשים יכולים להשתנות באופן עמוק, כזה שנראה לנו שמדובר באנשים שונים בתכלית ממה שהיו לפני כן? או, בלשונו  הלא תקינה והפסימית של הנביא ירמיהו – "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו, גם אתם תוכלו להיטיב לימודי הרע". כן, אנחנו מכירים בשינויים פנימיים משמעותיים שמתחוללים כתוצאה מפגיעה מוחית או מטראומה קשה. לפעמים המטמורפוזה היא מעין סיפוח זוחל שאינו מכוון, ואינו תמיד חיובי: כך למשל, כח משחית, אמר הלורד אקטון, וכח אבסולוטי משחית באופן אבסולוטי.

אך האם אנחנו עצמנו,  אם נרצה בכך, נוכל, באופן מכוון, מתוך  החלטה, להשתנות באופן עמוק? להתמודד עם  הגנטיקה, החינוך, החיברות, הסביבה הקרובה והשיגרה כדי לפתח אני מייטיב יותר, לעצמנו ולאחרים?

מטמורפוזה פנימית אפשרית משום שהמח שלנו הינו אלסטי ומאפשר שינויים. היא אפשרית משום שהצרוף של כוונה, אמונה ותירגול מוחי מתמיד מייצר מעין בלם לתגובות האוטומטיות שלנו ומרחיב ומחדש את רפרטואר התגובות שלנו. אם נדמיין את עצמנו כרשת שבמרכזה אמונות יסוד, וסביבן תפיסות, ערכים והתנהגויות אופייניות, הרי שככל שנאתגר את  אמונות היסוד שלנו,  את אותן תפיסות בסיסיות על טיבו של העולם ועל טיבו של האדם ועל מערכת היחסים ביני לבין העולם, וככל שאלו ילוו בערכים תואמים ולמידה ותירגול של התנהגויות חדשות, שינוי מעין זה יתחולל בנו. לפעמים זה מתרחש תוך כדי שינוי חיצוני, כמו אצל החוזרים בתשובה או היוצאים בשאלה, שמראם החיצוני, לבושם ואורח חייהם משתנה לחלוטין. ואכן, אחת ההשערות למקור ההשראה של קפקא לדמותו של גריגור סמסא הוא מרדכי גיאורגו לנגר, מורהו לעברית של קפקא, בן למשפחה מתבוללת  שהפך לחסיד ונודה על ידי בני משפחתו .

במקרים אחרים השינוי העמוק הינו פנימי לחלוטין. שינוי המאפשר לגבר לגלות את הצד הנשי שבו ולאישה את הפן הגברי שבה, המאפשר לנו ללמוד לגלות את החמלה והאמפתיה לעצמנו ולאחרים, להקשיב לעצמנו ולאחרים מתוך קבלה ולא מתוך שיפוט, לגלות בנו כישרונות וכישורים שלא שיערנו את קיומם,  למצוא את האומץ לבטא את הקול הפנימי שלנו ולחיות את החיים הייחודיים שלנו לעומת החיים שתוכנתנו אליהם. כפי שר' נחמן מברצלב אמר – "צריך שכל איש ידע וישקול שמטבע ברייתו יחיד הוא בעולם ולעולם איש בחיים לא ידמה לו. אילו היה אי מי שווה דומה לו, אזי חפץ לא היה בקיומו שלו. כך אל נכון, כל אחד ואחד משהו חדש הוא בעולם, וטוב אם יעשה את ייחודו לשלמות".

שינוי פנימי עמוק, מכוון  ומייטיב הינו איפוא אפשרי. הוא איטי הרבה יותר מהזמן שלוקח לגולם להפוך לפרפר. הוא תובעני משום שהוא מחייב מודעות עצמית, תשומת לב מירבית, ומשמעת עצמית גבוהה. הוא דורש דיוק פנימי, אומץ והתמודדות עם דילמות לא מעטות. אבל הוא מאפשר תשובה אישית ומעשית לשאלת השאלות של הקיום האנושי – מה המשמעות של היותנו כאן.